אני מוצא את עצמי בעולם זר ומשונה, אך יפיפה. מוקף במדשאות סגולות שנמתחות עד האופק, מגוון צמחים מוזרים, ומולי להקת ציפורים חגה סביב מה שנראה כספינת חלל. כן, זו החללית שלי, והיא במצב רע. אין דלק, חלקים שונים בספינה ניזוקו. הדבר הזה לא הולך לזוז לשום מקום בקרוב. אני מפנים את הבלתי נמנע: אני תקוע על העולם הזה, ולפני שאוכל להמריא לכוכבים, עליי להבין איך לחצוב משאבים מהכוכב סביבי, לתקן ולבנות את החלקים הדרושים, ולהשתמש בכלים שברשותי.
אני מתחיל לחקור את אתר ההתרסקות. על האדמה מפוזרים חלקי טכנולוגיה מפורקת, ארגזי ציוד ותאורה. אבל, לא כל החפצים האלה הגיעו מהספינה המושבתת שלי: בין פיסות הנפולת והחלקים, יש משהו יוצא דופן, אפילו עבור העולם המשונה הזה. כדור אדמדם, שמשנה את צורתו ללא הרף, מזמין אותי לשיחה. זהו רגע מכונן. הכדור מייצג את נתיב האטלס, ומזמין אותי ללכת בנתיב זה. לא ברור במה מדובר, אבל אני בהחלט מקבל את התחושה שבגלקסיה יש משהו גדול יותר מהכוכב הזה, סיפור חשוב יותר מההתרסקות שלי, שמציע לי להיות חלק ממנו.
כך נראו הדקות הראשונות שלי במשחק No Man’s Sky. שמחתי לראות שהמשחק זורק אותי למים ללא הקדמות מיותרות. כן, יש הנחיות לגבי המשאבים הדרושים ותיקון הכלים שלי, אבל לא הרבה מעבר לזה. יש לי רק ברירה אחת: לכתת רגליים ולהתחיל לחקור, ללא מושג איפה אולי ייחכו לי המשאבים הדרושים, או מה אני אראה בדרך. ולשמחתי, למשחק יש הרבה מה להראות לי.
ססגוני, זר ומשונה – אבל משכנע למדי, בינתיים. (צילום: רפאל בן-ארי)
איזה עולם יפה
תוך זמן קצר יחסית אני מוצא שלל של דברים מעניינים לחקור, לבדוק, לסרוק ולתייג. שרידים של ציווילזציה עתיקה ומתקדמת, שאפשר לבוא איתם באינטרקציה, ולנסות לפענח את המסרים המעורפלים שהם מעבירים. חלקם גם ילמדו אותנו מילים בשפות עתיקות, יבחנו את האופי שלנו, או אפילו ייתנו לנו תשורות ומתנות לדרך.
אני חייב להודות שהעולם נראה משכנע. כן, זה ללא ספק עולם חייזרי ומוזר, אבל הוא לא נראה מגוחך. גבעות סגלגלות של דשא וצמחיה, בעלי חיים חייזריים שנראים סבירים למדי, ואפילו מתאימים לסביבה. קשה להאמין שכל זה נוצר בגנרציה פרוצדורלית, כלומר על ידי אלגוריתמים, ולא תוכנן מראש. Hello Games בהחלט ידעו מה הם עושים מהבחינה הזאת.
כל אחד ואחד מאינספור הכוכבים בשמיים הוא מקום, או למעשה מערכת שלמה, שאני יכול להגיע אליה
מצאתי את עצמי מבלה הרבה זמן יחסית על העולם היפיפה הזה, גם אחרי שכבר יכולתי להמריא למחוזות אחרים. המקום עשיר בתגליות שמחכות לי, שרידים ארכאולוגיים, תחנות מחקר ומחצבים נהדרים ויקרים שאפשר למצוא. אני משוכנע שיכולתי לבלות עשרות שעות בעולם הזה. בלילה, הכוכבים זוהרים באור יפיפה. ואז היכה בי אחד הרגעים החזקים ביותר שחוויתי במשחק כלשהו עד היום: נזכרתי שכל אחד ואחד מאינספור הכוכבים בשמיים הוא מקום, או למעשה מערכת שלמה, שאני יכול להגיע אליה ולחקור אותה. בפעם הראשונה במשחק כלשהו, הכוכבים אינם עוד רקע מצוייר וקבוע – הם מפה בלתי-נתפסת של יעדים. החלטתי להמריא עם שחר.
שרידים של ציווילזציה עתיקה. ברקע: כל הכוכבים הם מקומות אמיתיים. (צילום: רפאל בן-ארי)
בעולם האמיתי: הגיימרים משתגעים
כנראה הייתי בר מזל, כי לא תקפו אותי בעיות מיוחדות במשחק. עם זאת, ברור שההשקה לא עוברת חלק. נראה ששחקנים חווים נפילות במהירות, גם על מחשבים מאוד חזקים, ובאגים אחרים גורמים לבעיות במשחקיות או מעלימים חלקים חשובים מתהליך ההיכרות. עבור מחשבים מסויימים (עם מעבדים שלא תומכים ב-SSE 4) המשחק אינו פועל כלל. חלק מהשחקנים, ובהדרגה גם כמה עיתונאים, מתחילים להזכיר את הפיאסקו שבהשקת Batman: Arkham Knight למחשב האישי.
מתחת לרעש הקולח, שחקנים אחרים שמצליחים להריץ את המשחק מתחילים לחלוק תגליות וכוכבים שמצאו. חלקם מצחיקים, חלקם מעניינים, חלקם עוצרי נשימה ביופיים. כל יתר השחקנים שלא יכולים אפילו להריץ את No Man’s Sky, כנראה לא נהנים מהתמונות הללו כמוני. ייתכן ש-Hello Games היו צריכים להמתין עוד כמה ימים כדי לסדר את הבאגים הקריטיים, אם בכלל היו מודעים להם. צריך לזכור שמדובר בצוות קטן, ולמעשה במשחק אינדי.
אני, בינתיים, הספקתי כבר לחקור עוד כמה כוכבים במערכת שהתחלתי בה ולחוות כמה רגעים נהדרים. המשחק הרבה יותר מגוון ממה שחשבתי שיהיה, ואני מופתע לטובה. הספקתי לשדרג את הכלי בעזרתו אני חוצב משאבים, לגלות טכנולוגיות מעניינות, להלחם ברובוטים ששומרים על העולמות, ובעלי חיים שהחליטו שאני נראה טעים למדי. הסיפור נראה לי מעניין, אולם אני רק בתחילת הדרך. לפני שהמשכתי למערכת הבאה, כבר היו לי חברים קרובים בכמה עולמות ששמחו לעזור לי ולחלוק איתי משאבים.
למי המשחק הזה נועד
לפני שצוללים ל-No Man’s Sky יש להבין כי המשחק לא נועד לכל אחד. זהו משחק שמתרכז בחקר ותגלית. אם המחשבה על הגעה לעולם משונה ולא מוכר אינה מעוררת בכם התלהבות וסקרנות, המשחק הזה פשוט לא בשבילכם. כן, יש קצת אקשן במשחק, אלמנטים של איסוף משאבים והישרדות, אבל הדבר היחיד שימשיך להיות חדש לאורך זמן הוא שלל הכוכבים המשוגעים שתוכלו לבקר בהם, אתגרי הניווט בגלקסיה האדירה, בעלי חיים והפתעות אחרות שכל עולם מבטיח. ובכל הזמן הזה, תהיו לבד. אין רכיב מרובה-משתתפים במשחק, עובדה שיכולה לגרום לשחקנים רבים לוותר באחת.
מבחינה טכנית, המשחק מרשים ומאכזב בו זמנית. אין ספק כי Hello Games הגיעו להישג. העולמות המיוצרים על ידי אלגוריתמים מרגישים אמיתיים ומסקרנים. סיור במפת הגלקסיה פשוט עוצר נשימה. אולם, במקרים מסויימים אנו ממש רואים את הגנרציה הפרוצדורלית בפעולה: אלמנטים מתעצבים מול עינינו כשאנחנו מתקרבים מעבר לנקודה מסויימת. הגרפיקה, נהדרת מבחינה אומנותית, עדיין משדרת שזה משחק אינדי. הדבר בלתי נמנע בהתחשב בכך שרק חמישה אמנים ומעצב אחד אחראים על הנושא.
טופוגרפיה משוגעת ומהפנטת, שעושה חשק לחקור. (צילום: רפאל בן-ארי)
מוקדם לומר האם המשחק שווה את תג המחיר של כותר AAA, שהינו שישים דולרים. הדבר תלוי בעיקר ביכולת המשחק להמשיך לעניין אתכם לאורך זמן. מבחינתי, טיפוס שאוהב לחקור, לסייר ולראות מה יש בכל מקום, מדובר במשחק שלא הייתי מוותר עליו. שחקנים מסויימים יכולים לראות בו אבולוציה של Minecraft, אלא שב-No Man’s Sky אי אפשר לשחק כרגע עם שחקנים אחרים, ולפי מצב ההשקה, לפעמים אי אפשר לשחק כלל. אולי תרצו להמתין כמה ימים עד לסידור הבאגים הקריטיים.
אסיים באחד הרגעים הנהדרים שהספקתי לחוות בינתיים. הגעתי לעולם שנראה אפל וקודר מבחוץ, ואכן מדובר בעולם עוין למדי: האטמוספירה רעילה, והקרקע רדיואקטיבית. בכל גיחה מחוץ לחללית, אני חשוף לנזק חמור מהסביבה, ולא יכול להשאר זמן רב מדי בחוץ. אבל העולם הזה פשוט מגניב. הטופוגרפיה משוגעת לחלוטין: נראה כי אטריות נודלס ענקיות הונחו על פני הקרקע. אחרי מחקר קצר ומלא השתאות, חזרתי לחללית שלי והמראתי. לפתע מצאתי את עצמי בין חייזרים משונים במיוחד, שנראים קצת כמו שילוב של דג וצלופח ענק, מעופפים לצד החללית שלי. הם ריחפו להם, עסוקים בשלהם, כאילו אין בכך שום דבר יוצא דופן.
הכותב שיחק בגרסה המחשב האישי, שהושקה אתמול (ו’), ללא עדכונים למשחק.